גיאורגיה – ממלכת הקווקז

גיאורגיה הינה מדינה קטנה, במונחים גלובליים, היא משתרעת על פני כ- 70,000 קמ"ר בלבד ומספר התושבים בה כ- 5 מיליונים בלבד. ייחודה הוא במיקום הגיאוגרפי שלה. גיאורגיה שוכנת לחופו של הים השחור ומהווה נקודת מעבר בין אירופה לאסיה. מדרום היא גובלת בטורקיה ומצפון רוסיה, שתי מדינות שהשפיעו השפעה ניכרת על תרבותה במהלך השנים. במזרח היא גובלת בארמניה ובאזרבייג'אן שמבחינות רבות, גיאוגרפית, תרבותית וכדומה, שלושת המדינות הללו מהוות יחידה אחת.

מיקומה על דרכי המסחר בין מזרח למערב, העניק לגיאורגיה חשיבות אסטרטגית. ואכן, במהלך שנותיה היא נכבשה חליפות על ידי המעצמות ששלטו באזור: פרס, העותמאנים והרוסים.

האחרונים, כחלק ממדיניותם ליצור ישות לאומית אחת ביקשו לטשטש את הסממנים התרבותיים של הגיאורגים הסבו את שם המדינה  לגרוזיה. שם שרבים מאיתנו מכירים עד היום. אבל השימוש בו כיום נחשב כמעט לחוסר נימוס אצל הגיאורגים.

בשנת 1989 עם נפילת הגוש המזרחי ולאחר התנגדות אלימה למשטר הסובייטי, קיבלה גיאורגיה את עצמאותה וחזרה לשמה המקורי.

בשפתם – כארטולי, שהיא שפה ייחודים שאינה נגזרת ממשפחות השפות האחרות, נקראת גיאורגיה בשם סַכּארתבֶלוֹ. מיום שחזרה להיות מדינה עצמאית, התעצב בה משטר דמוקראטי נשיאותי. אחת לארבע שנים נבחר פרלמנט ואחת לחמש שנים נבחר נשיא. הנשיא, כיום מיכאל סקאשווילי משפטן בן 45, ממנה את ראש הממשלה ומחזיק בידו את סמכויות ניהול המדינה. כיום מקדישה הממשלה הגיאורגית מאמצים  ומשאבים רבים לפיתוח של הארץ ולהשיג את השנים האבודות שהיו תחת השלטון הסובייטי. המתהלך ברחבי המדינה לא יכול שלא לחוש בתנופת הבנייה המודרנית בה. על פי התחזיות, בשנת 2015  גיאורגיה תתקבל  לחברות באיחוד האירופי.

נקודה ישראלית מעניינת היא ששני שרים בממשלת סאקשווילי קשורים קשר הדוק לישראל. שר הביטחון (דוד קדראשווילי) עלה לישראל בהיותו בן 14 ולמד בתיכון קוגל בחולון, לימים חזר למולדתו והתקדם להיות שר. והשר לפיתוח כלכלי (ג'אורג ארבלדזה) למד באוניברסיטת תל אביב. נוסף על כך הנשיא הגיאורגי קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון.

וכמובן, שאי אפשר לדבר על גיאורגיה מבלי להזכיר את המטבח הגיאורגי. מטבח עשיר במאכלים וטעמים שהחינקאלי וחצ'פורי, הטעימים כל כך, הם רק רמז לשלל המאכלים שבו. ארוחות בגיאורגיה מוגשות בנדיבות וברוחב לב. לכל שולחן יש מארח (תאמאדה) שעיקר תפקידו לדאוג שכולם יאכלו הרבה, ישתו הרבה והעיקר שיהיו שמחים ומרוצים.

מקור השם גיאורגיה מגיע מהערבית או מהפרסית, ליתר דיוק,  משמעותו איכר.

הגיאורגים מכנים את עצמם כּארתבֶלֶבּי, את מדינתם הם מכנים  סַכּארתבֶלוֹ ואת שפתם כארטולי, שפה ייחודית לבני גיאורגיה ולא נגזרת ממשפחות שפות אחרות, שהתפתחה בסביבות המאה החמישית.

מקור השם בגיבור המיתולוגי כרתלוס אבי הגי אורגים מצאצאיו של יפת בנו של נוח.

את השם גרוזיה העניקו להם הרוסים בתקופת ברית המועצות כחלק ממדיניות טשטוש ומחיקת הסממנים האתניים ויצירת עם חדש.

גיאורגיה שוכנת לחופו המזרחי של הים השחור, מדינה טרנס יבשתית (על גבול אסיה אירופה – אירו אסיה).

שטחה כ- 70,000 קמ"ר (פי 3 מישראל)
מספר תושבים: כ-5 מיליון. הדת הלטת נצרות אורטודוקסית מזרחית (כ- 95% מהאוכלוסייה.)

המשטר הוא דמוקראטי נשיאותי . בראש המדינה עומד נשיא הנבחר אחת ל- 5 שנים ובידיו מרוכז הכוח לניהול ענייני המדינה. כיום זה מיכאל סקאשווילי (משפטן בן  45).

הנשיא ממנה את ראש הממשלה באישורו של הפרלמנט המונה 225 חברים (בחירת כל 4 שנים).

גיאורגיה גובלת ברוסיה בצפון (שכנתה הגדולה והמשפיעה ביותר)
אזרביג'אן במזרח ובדרום
ארמניה וטורקיה בדרום

הגיאורגים ניכרים בפטריוטיות הגדולה שלהם לארצם ותרבותם. לרוב הם נוצרים הדוקים שלדת מקום חשוב בחייהם. הם ידועים הכנסת האורחים החמה והאדיבה שלהם. הכבוד לאורח הוא אחד מהערכים החשובים הטבועים בתרבות הגיאורגית.

את הדיון על ההיסטוריה הקדומה של גיאורגיה יש להתחיל בעידן טרם היווצרותה. כלומר על ההיסטוריה של המרחב הכולל בתוכו את ארמניה, אזרבייג'ן וגיא ורגיה של היום. כל האזור השוכן בין הים הכספי לים השחור.

אזור זה  היווה מאז ומתמיד צומת מרכזית וחשובה בה נפגשו אסיה ואירופה, הנצרות  והאסלאם ומרבית המעצמות ששלטו בעולם בכל אחת מהתקופות, הפרסים, היוונים, הרומים, המונגולים, העותמנים והרוסים. גם כיום האזור מהווה נקודת מפגש בין אירן, טורקיה, רוסיה שעליהן יש להוסיף את אירופה ואפילו את ארצות הברית.

אימפריות רבות שלטו באזור משך אלפי השנים והדבר נתן את אותותיו בהתפתחותם של עמים רבים: האזרים, הארמנים, הגי אורגים, האבחזים, האוסטים ועוד אחרים. גם כיום כאשר התפתחו באזור מדינות לאום ונקבעו גבולות בינלאומיים ביניהן, הרי שהאוכלוסיות האתניות מעורבות זו בזו וקיבוצים גדולים של כל אחת מהקבוצות האתניות מתגוררות בכל אחת מהן. עובדה זו הביאה להיווצרותה של מערכת יחסים מורכבת בין המדינות ובין הלאומים היושבים בהן.

קולאכיס (מקומה של גיזת הזהב) – השתרעה בכל האזור המערבי ולימים היו בה מושבות יווניות.
איבריה – חלשה על האזורים המזרחיים והדרומיים כולל חלקים מטורקיה וארמניה של ימנו.

לקראת המאה הרביעית לפני הספירה, קולאכיס נמוגה ואת מקומה תופסת ממלכת איבריה המתגבשת באזור כממלכה הגיאורגית  הקדומה. (איבריה הוא אחד משמותיה העתיקים של גיאורגיה).

את מקומם תופסים הסלג'וקים ואחריהם העות'מאנים ושולטים באזור עד המאה ה- 11.

לאחר תקופת מלוכה קצרה של בנו.

עולה על במת ההיסטוריה המלכה תמר, נכדתו של דוד הבנאי, ומעצימה את הישגי סבא . תקופת שלטונה נחשבת לתקופת הזוהר בהיסטוריה הגיאורגית (הגיאורגים מתייחסים אליה בכבוד והערצה עד היום).

תקופה זו מתאפיינת בכיבושים חוזרים ונשנים והמרחב הקווקזי עובר מיד ליד בין הביזאנטים, הפרסים והעות'מאנים. בסופו של דבר במאה ה- 16 המרחב  נחלק לשניים המערב נותר תחת שלטום עותמאני והמזרח תחת השלטון הפרסי. כך המצב נמשך עד המאה ה- 17 כשהשאח הפרסי ממנה את נסיכי באגארטיד למלכים וגיאורגיה מתנהלת כממלכה 'חצי עצמאית'.

בתחילת המאה העשרים (1922) אחרי המהפכה הקומוניסטית והקמת ברית המועצות, פולש הצבא האדום לגיאורגיה ומספח אותה סופית כאחת ממדינות הסובייט.

מאות 4-7  – שלטון פרסים
מאה 7 המלך ואחטאנן גורגסלי מגרש את הפרסים
מאה 7 – שלטון אסלאמי
מאה 11- שלטון סלג'וקי ועותמאני
1001 – המלך דויד הבנאי (ארמאשנבלי) משחרר את גיאורגיה.
אחריו מולך בנו תקופה קצרה
תקופת שלטונה של תמר המלכה
תור הזהב
מאה 13 – פלישות המונגולים ומגיפת הדבר ממוטטים את הממלכה – מתפצלת ל-4
עד המאה ה- 18  – שליטה ביזנטית, פרסית ועותמאנית.
מאה 19 –  ארקלה (Erkele) חותם הסכם עם רוסיה והיא משתלטת על המדינה
מאה 20 – ברית המועצות, השתלטות סופית.

תקופה השלטון הסובייטי מתאפיינת בשלטונו העריץ של יוסף סטאלין (שירש את לנין), גיאורגי בעצמו, ששלט בברית המועצות מ- 1924 עד  1953 . מבין מיליוני הסובייטים ששילמו בחייהם בתקופת שלטונו : 100,000 גיאורגים נרצחו בטיהורים פוליטיים ועוד 350.000 נהרגו במלחת העולם השנייה נגד גרמניה (מתוך 700 אלף חיילים גיאורגים).

1956 ניקטיה חרושצ'וב נושא נאום בו הוא מוקיע את סטאלין וחושף את פשעיו נגד העם הסובייטי. הנאום מעורר גל של מחאות בגיאורגיה.

שני גורמים עיקריים למחאה: העלבון שחשו תושבי גיאורגיה מחילול זכרו של סטאלין, הם ראו בכך פגיעה כבוד המת (ערך תרבותי חשוב ) ופגיעה בכבוד הגיאורגי.

הגורם השני הוא התעוררות זרמים לאומניים, אתניים ואנטי סובייטים שנשענו על המצוקה הכלכלית ועריצות המשטר שאפיינו את המשטר הסובייטי.

כ- 70.000 גיאורגים, בעיקר צעירים – סטודנטים, מפגינים בשדרות רוסטאבלי. לצד הקריאות נגד חרושצ'וב ובעד סטאלין, נישאות קריאות בעד- גיאורגיה החופשית.
שלושה ימים נמשכו ההפגנות עד שדוכאו, על ידי המשטר,  בירי צלפים וטנקים . המספר הרשמי מדבר על 70 הרוגים, המספר הבלתי רשמי מדבר על מספר גדול פי שלושה ועוד עשרות פצועים.

האירוע מוכר 'כטבח טביליסי' , משמעותו הפוליטית הייתה דיכוי שאיפות העצמאות של הגיאורגים . אבל גם להתפתחותה של תנועת המחתרת הגיאורגית הלאומית 'גורגוסליאני' (על שם וחטאנג גורגאסלי . את התנועה מנהיג צעיר גיאורגי בשם זוויאד גמסחורדיה.

תהליך ההתפקרות לא היה שקט והוא לווה בהפגנות מצד הגיאורגים שדרשו את עצמאותם. מתעוררת תנועת התנגדות שבראשה ניצב זוויאד גמסחורדיה מנהיג תנועת השחרור הגיאורגית. באפריל 1989, כחלק מההפגנות, צעירים גיאורגים שובתים רעב מחוץ לבניין הממשלה (שד' רוסטאבלי). במהלך פיזורם, החיילים הסובייטים יורים והורגים 20 מהם, מה שמוביל להתגברות המחאה וההתנגדות.

גמ סחורדיה נמלט לצ'צ'ניה ואת השלטון תופס אדוארד שוורד נאצה (מיודענו). בתקופת שלטונו מתייצב מעמדה של גיאורגיה בזירה הבינלאומית אבל המדינה נקרעת מבפנים על רקע הכלכלה הכושלת והמתחים האתניים הגואים. 

ב-1992 פורצת מלחמת אזרחים עקובה מדם שבה מתעמתים כוחות הממשלה עם המיעוט האבחזי שבחבל אבחזיה. מלחמה המסתיימת לאחר התערבותה של רוסיה המחזקת את הבדלנות האבחזית ולאחר שכ- 250,000 גיאורגים מגורשים או נמלטים מאבחזיה לגיאורגיה והכלכלה נמצאת על סף קריסה.

מאז, מיכאיל סקאשווילי אוחז ברסן השלטון ומוביל את גיאורגיה לתפיסת מעמד חשוב בקרב מדינות המערב.  הוא מינה לתפקידי שרים, צעירים גיאורגים מוכשרים שרובם למדו בארצות המערב.  יחד הם ביערו את השחיתות והובילו את הכלכלה הגיאורגית קדימה. סקאשווילי הפריט את מרבית השירותים במדינה ועודד את היוזמה הפרטית. אישיותו ומעמדה האסטרטגי של גיאורגיה היו נוסחה מנצחת, וראשי מעצמות המערב : ארצות הברית והאיחוד האירופי, אימצו אותו בחום והקצו לגיאורגיה סיוע כלכלי רחב מימדים.