אלוהי הדברים הקטנים – מסע במשעולי האמונה בהודו של מעלה

המקדשים, האמונה, האלים וטקסי הפולחן והאהבה. מסע במשעולי האמונה בהודו

הרבה תארים אפשר לקשור לראשה של הודו, אך נדמה ש"רוחנית" היא הגבוהה במעלותיה. ואיך אפשר אחרת? הרי הגיוון הדתי בתת היבשת הוא כה רב, ולדת השפעה מכריעה על אורח החיים והתרבות במדינה. משכך, טיול למחוזותיה של הודו יוליך אותנו בין משעולי האמונה.

למשל בעיר אמריצר, השוכנת בצפון מערב המדינה ומהווה את המרכז הרוחני של הסיקים, העולים לרגל בהמוניהם אל מקדש הזהב המנצנץ."מקדש האלוהים", הם מכנים את המבנה המפואר שנבנה במאה ה-19. קירותיו מצופים נחושת, אבנים יקרות, ציורים והכיפה שבראשו נבנתה כלוטוס הפוך וצופתה במאה קילו זהב. סביב המקדש אגם מלאכותי, " הנקטר הקדוש", שמו. ואם אתם דוברים סנסקריט, הרי אתם יודעים שזהו בדיוק שמה של העיר. מוזיקה שמימית מלווה את הביקור במתחם השלו, גוברת גם על הרחש העולה מהמטבח המשותף, שבו מתכנסים מדי יום אלפי עולים לרגל.

הסיקים מאמינים כי עליהם לבקר במקדש לפחות פעם בחייהם, וכשהם מגיעים לאמירצר הם לא פוסחים גם על תפילה במקדש דורגיאנה, השני בחשיבותו לבני הדת.

ומעיר העלייה לרגל הקדושה לסיקים, נמשיך צפונה אל רישקש, העיר הקדושה להינדים ואבן שואבת למטיילים מכל העולםשמגיעים אליה, ובכן, פשוט כדי להירגע. כשהערב יורד, המוני מאמינים יורדים אל הגנגס החוצה את העיר. בקול שירה שמהדהדת בלבבות הם מדליקים נרות, מניחים אותם בתוך עלי כותרת אדומים ומשלחים אותם בנהר, עוקבים אחר שובל האור ומלווים אותו בתפילה חרישית. טקס הפוג'ה הזה הוא אחד מיני רבים שמתקיימים בעיר האשרמים. ריח הקטורת נישא   באוויר ומכל מקום נשמע ה"אום" שבוקע מגרונותיהם של תלמידי היוגה השקדניים. מחפשי הדרך תרים את צפונותיה של העיר, מטיילים בין גשרי הברזל המקשרים בין העיר העליונה לתחתונה, רוכשים בבזאר המקומי, מתרגלים מדיטציה, משתתפים בטקסי פולחן במקדשים ובעיקר מתמלאים בשמחה פנימית ובאמונה.

מהשקט והשלווה של רישקש, נשים פעמינו אל בירת הודו, דלהי הגדולה והתוססת. על אף היותה מרכז מסחרי וכלכלי חשוב בתת היבשת, מצליחה דלהי לשמר את המסורת והאמונה. כאן ניתן למצוא כמה מהמונומנטים החשובים לאסלאם. למשל את הקוטאב מינאר, עמוד הניצחון בן 72 המטרים, שסימל את ניצחון האסלאם על "הכופרים", כפי שכינה אותו קוטב אוד-דין אייבק שבנה אותו ב-1193. לא רחוק משם, בדלהי הישנה, ניצב הג'אמה מסג'יד – מסגד יום השישי – אחד המסגדים הגדולים בהודו.
אבל לא רק למוסלמים יש ייצוג בדלהי, גם לבהאים. בעיר שוכן מקדש הלוטוס המפואר, המעוצב בצורת הצמח הקדוש ולו תשעה פתחים, תשע בריכות ושלל גנים מטופחים. בין טיול בבזאר הססגוני של העיר, נסיעה בריקשה וביקור במבצר האדום מהמאה ה-17, נסייר גם במקדש ההינדי אקשארדהם גדול הממדים, שבנוי משילוב של אבן חול וורודה ושיש לבן ועל עמודיו מגולפים אלפי דמויות של האלים.

מסענו ממשיך אל אחת הערים היפות בהודו, אודייפור. "עיר של זריחה", פירוש שמה ומבט בשמש העולה מעל אגם פיצ'ולה יכול לגרום לאחרון הציניקנים להתרגש. שני איים ישנם באגם, עליהם נבנו ארמונות מפוארים, ששימשו את בני המלוכה כבתי קיץ במאה ה-17. ארמון נוסף, "ארמון העיר" כולל לא פחות מ-11 מקדשים, אך הוא לא מתקרב לקומפלקס המקדשים אקלינג'י ובו 108 אתרים מקודשים.

בדרכנו אל ג'ודפור, התחנה הבאה בטיול המרתק שלנו, נמצא את עצמנו עוברים דרך הנופים היפים בהודו, שמורת טבע הררית ומנוקדת בכפרים קטנים ושדות מעובדים, ובעיבורה: קומפלקס המקדשים הג'איניים החשוב ברנקפור. לא פחות מ-1,444 עמודים תומכים במבנה, ועל גבי כל אחד ישנם עיטורים ייחודיים.

בכביש המוביל אל העיר, עוד לפני שנכנס בין שעריה של ג'ודפור, נבין מדוע היא זכתה לכינוי "העיר הכחולה". בתיה הצבועים כחול מהווים ניגוד מושלם לצבעו החום של המדבר שבו היא שוכנת. באותו מבט מרוחק נראה את מבצרמהראנגר גדול הממדים, שנותר כזכר לנסיכות ששלטה במקום. כשנבקר בארמונות שבתחום המבצר, נוכל להתרשם מהפאר והעושר שהיו מנת חלקם של השליטים.

אחרי ספארי ג'יפים בלב האזור הכפרי של רג'אסטן, נצא אל עבר פושקר, מרכז עלייה לרגל של המאמינים ההינדים הבאים להיטהר במים הקדושים של האגם. ההודים מאמינים כי פרח הלוטוס שנפל מכף ידו של האל בראהמה נגע באדמה ויצר את האגם. מעטים האתרים הקדושים המוקדשים לאל בראהמה, המקדש בפושקר הוא מהחשובים בהם.
מסענו במדינת רג'אסטן ממשיך אל העיר ג'ייפור, שהצבע הוורוד של בתיה מסמל את הכנסת האורחים של התושבים. בוורוד צבוע גם ארמון המהרג'ה ג'יי סינג, בונה העיר וחובב אסטרונומיה שהקים את מצפה הכוכבים הגדול בו. את ההגנה על העירסיפק מבצר אמבר, שעלייה אל בין חומותיו נעשית על גבי פילים.

אחרי ביקור בפטיפורסיקרי, בירת האימפריה המוגהולית שהפכה לעיר רפאים ואתר מורשת עולמים של אונסק"ו, נמשיך לאתר שהפך למקדש לאהבה: הטאג' מהאל. שאה ג'האן, קיסר האימפריה המוגולית, בנה אותו, אכול צער ורגשות אשם, לזכר אשתו האהובה מומטאזמהאל, שנפטרה בזמן לידת בנם ה-14. 20 אלף פועלים ו-22 שנים נדרשו לבנייתו, אך הוא לא הביאה נחמה לבעל האוהב.