שילוב דתות ואמונות בתאילנד

מקדש ארוואן בנגקוק – תאילנד

הקדמה

תאילנד הינה מדינה בודהיסטית אשר למעלה מתשעים אחוז מאוכלוסייתה משויכת לבודהיזם התרוודי. האמונה והפולחן הדתי מהווים חלק מרכזי בחייהם של התאילנדים. בטיול המאורגן לתאילנד נראה אינספור מקדשים, חלקם מרהיבים למראה, פזורים לאורכה ולרוחבה של המדינה, ותאילנדים רבים בילו תקופה מסוימת של חייהם כנזירים במתחם אחד המקדשים. המקדשים נחשבים בין המבנים החשובים במדינה, קימת השקעה רבה בבנייתם קישוטם ותחזוקתם, ואין כמעט בנמצא תייר בטיול המאורגן לתאילנד שלא יפקוד אחדים מהם בעת ביקורו. בבנגקוק לבדה כארבע מאות מקדשים; בנוסף למקדשים הגדולים קיימים מקומות פולחן קטנים יותר בהם פסלים ומונומנטים בודהיסטיים, סטופות, אנדרטאות, ומקדשים קטנים אליהם מגיעים המאמינים לתפילה ולהגשת מנחות. אחד מהחשובים והמפורסמים שבמקדשי הפולחן הקטנים הוא מקדש ארוואן בבנגקוק. חשיבותו של מקדש זה אינה נובעת מעיצוב מיוחד או מייחוד היסטורי רב משמעות, אלא מהסגולות שמיחסים לו המאמינים, מכך שהוא מהווה ביטוי לשילוב של אמונות ודתות, מהיותו הומה מבקרים וגדוש פעילות בשעות היום והלילה, וממיקומו המיוחד בליבה של הבירה התאילנדית.

מיקומו של המקדש

במסגרת הטיול המאורגן נגיע למקדש ארוואן הינו מקדש פתוח, הוא אינו ממוקם בתוך מבנה אלא שוכן בצומת רחובות במרכז בנגקוק, פלואנצ'יט פינת ראג'דאמרי, בכתובת המענינת 494 Ragadamri road, כתובתו של מלון הפאר "גרנד הייאט ארוואן", בליבה הסואן והמודרני של בנגקוק, לצד מלונות יוקרה ומרכזי קניות מפוארים, המציגים לראווה את כל מותגי האופנה העדכניים. במיקומו זה מגלם המקדש מפגש מענין ורב עצמה בין תאילנד המודרנית לזו המשמרת מסורת תרבותית ודתית עתיקה.

נסיבות הקמת המקדש

המקדש נבנה בשנת 1956 במהלך בנייתו של מלון "ארוואן" (שקדם למלון המפואר "גרנד הייאט ארוואן" הפועל כיום בסמוך למקדש). להקמת המקדש קדמה שורה של אסונות בלתי מוסברים שפקדו את אתר הבניה של המלון, עימם ניתן למנות תאונות עבודה, פציעתם ומותם של פועלים שעסקו בבניה, טביעת אניה שנשאה משלוח של שיש איטלקי לצורך הבניה, ושורה של אירועים שונים ומשונים אשר גרמו להוצאות בלתי מתוכננות ולעיכובים בבנית המלון.

בנסיון לעמוד על הסיבות לארועים אלה, הובאו מומחים לדבר, אשר קבעו כי הרוחות ששכנו בחלקת הקרקע עליה נבנה המלון נפגעו כתוצאה מפלישת הבנאים ועבודות הבניה, ועל מנת למנוע הישנות האסונות יש לרצותן על ידי הקמת מקדש (בתאילנד מושרשת אמונה עתיקה לפיה כל חלקת קרקע מאוכלסת על ידי רוחות, שיש להפיסן קודם לתחילת הבניה על אותה קרקע, שמא יפגעו בכעסן בבנאים ובדיירים החדשים, או יעברו לשכון, רחמנא ליצלן, במבנה החדש שיוקם).

מומחים אחרים קבעו כי יש להקים במקום מקדש, בכדי להחליש את השפעת הקרמה השלילית שנוצרה עקב הנחת היסודות לבנין המלון במועד שאינו מתאים מבחינה אסטרולוגית. לאחר שורת ההתייעצויות החליטו היזמים, בעצתם של המומחים, להקצות שטח יקר לבניית מקדש במתחם המלון.

הקמת המקדש הוכתרה כהצלחה, במבחן התוצאה אכן פסקו האסונות והארועים החריגים, הבניה הושלמה והמלון החדש נפתח ושגשג. בעקבות ההצלחה הפך המקדש לאתר עליה לרגל למאמינים רבים המבקשים כי משאלותיהם יתגשמו.

כיום המקדש הינו אחד המעניינים הצבעוניים והסואנים בבנגקוק, ואהוב על תושבי העיר ותיירים כאחד. מלון "גרנד הייאט ארוואן" המפואר נבנה במקום בשנת 1987 לאחר הריסתו של מלון "ארוואן" המקורי שהתיישן. המקדש נשמר כמובן לבל יפגע במהלך עבודות הבניה של המלון החדש, ואף שופץ וחודש.

ביקור במקדש נחשב כמגשים משאלות ומביא מזל וחוסן להתמודדות עם קשיי החיים. במקדש מבקרים לא רק מאמינים תאילנדים, אלא גם תיירים בודהיסטים מכל רחבי אסיה לצד תיירים מערביים.

הפעילות והפולחן במקדש ובסביבתו

המבקר במסגרת הטיול המאורגן במקום יכול להתרשם מהפולחן וממרכזיותו של המקדש והפונקציות שהוא ממלא בחייהם של התאילנדים. למקדש מגיעים מאמינים רבים להתפלל ולהביע משאלות (בקשת הצלחה, פוריות, פרנסה טובה, בריאות) ולהודות על משאלות עבר שהתגשמו. קודם התפילה מקובל להגיש מנחות על מנת שהבקשות ישמעו ויענו, ויש המתפרנסים מקיומו של נוהג זה.

בקרבת המקדש ישנם דוכנים למכירת פרחים, קטורת, נרות, ופסלוני פילים מגולפים בעץ, הנרכשים ומובאים למקדש כמנחות. בסמוך לדוכנים ניצבת לעיתים אישה תאילנדית ובידיה כלובי עץ קטנים מלאים בציפורים. כנגד תשלום מתאים משחררת האישה לחופשי ציפורים מתוך כלובי העץ, דבר שמזכה את ה"רוכש" ב'מעשה טוב' עפ"י האמונה הבודהיסטית, אשר ייצבר לזכותו ויסייע בהתגשמות תפילותיו ומשאלותיו. (יש המתארים בשפה ציורית כי המשאלות יינשאו על כנפי הציפורים המשוחררות השמימה וכך יתגשמו לטובת הרוכש שהביא לשחרורן). מאמינים אשר התפללו וביקשו שיפור במצבם הכלכלי, יוכלו לרכוש אצל מוכר כרטיסי המזל העיוור הניצב בסמוך כרטיסי הגרלה, בתקווה שהדבר יזרז ויביא להתגשמות משאלתם במהרה.

התכונה סביב המקדש רבה, מאמינים בכל הגילאים מגיעים אל הדוכנים לקנות מנחות, מניחים את המנחה במקדש, מדליקים נר או קטורת, מצמידים כפות ידיים ומתפללים. לאחר מכן הם ממשיכים לדרכם ומפנים את המקום לבאים אחריהם. מבקרים ותיירים צופים כל העת בעניין בנעשה במקום.

עניין נוסף ומרכזי מהווה להקת רקדניות הלבושות בתלבושת מסורתית, והרוקדות ריקודי לקהון מסורתיים לצלילי תזמורת של כלי הקשה וכסילופונים, ריקודים אלה מהווים אף הם מנחה המוגשת במקדש. מאמינים המבקשים להודות על משאלות שהתגשמו, תוך הגשת מנחת הריקוד, משלמים עבור קטע ריקוד בן מספר דקות ומחכים לתורם. כאשר שמם מוכרז, הם מתיישבים לפני הרקדניות, כשפניהם מופנות למרכז המקדש לכוון פסלו של האל ברהמה, ידיהם מוצמדות בתנועת הוואי המסורתית, ומתפללים עד לסיומו של קטע הריקוד עבורו שילמו.
מקורם של הריקודים הקלאסיים התאילנדים בעיקר בהמחזת סיפורי פולקלור או סיפורים מתוך אפוס הרמאיינה ההינדי, המכונה בתאילנד הראמאקיין. זהו אפוס מיתולוגי, שמקורו בהודו העתיקה, המגולל את סיפור המופת של המלך האידיאלי ראמה, בעל התכונות הנאצלות, והרפתקאותיו בניסיונו לשחרר את אשתו סיטא היפה בנשים משביו של מלך השדים רוואנה על האי לנקה (המזוהה עם סרי לנקה של ימינו).

במהלך ההיסטוריה, עוד בתקופת שלטונה של האימפריה הקמרית שבירתה היתה באנגקור, ולאחר מכן בממלכות התאיות סוקותאי ואיותיה ובחצרות המלכים התאילנדיים משושלת צ'אקרי, שימשו הריקודים הקלאסיים, בוורסיות שונות שלהם, כחלק מפולחן דתי והגשת מנחות במקדשים, וכמחזה אמנותי להנאת המלכים והבאים בשערי ארמונותיהם.

במרכזו של המקדש ניצב פסלו של האל הנקרא בתאילנד "פרה פרוהום" שהוא האל ברהמה, האל הבורא עפ"י הדת ההינדואיסטית. ברהמה הוא אחד משלושת האלים הראשיים בפנתאון האלים ההינדואיסטי – ברהמה, שיווה ווישנו – המרכיבים יחד את מושג האלוהות כפי שהוא מוכר בתרבות המערבית. פסלו המוזהב של האל ברהמה הנמצא במקדש, הינו העתק של פסל קמבודי עתיק בעל ארבעה ראשים. עפ"י המסורת ההינדית, ארבעת הראשים של האל ברהמה הם כנגד ארבעת הקבצים של כתבי הוודות העתיקים מהודו, אם כי באמונה העממית נוטים ליחסן לארבע תכונות של האל: רחמים, טוב לב, אהדה והיעדר משוא פנים.

הפסל נמצא תחת חופה מקושטת ונוצצת והוא מוקף במנחות הפרחים הפירות והקטורת, המוגשים מידי יום על ידי המאמינים. בחודש מרץ שנת 2006 נותץ הפסל בשעת לילה מאוחרת במעשה ונדליזם של צעיר תאילנדי בן 27 שהתברר לאחר מכן כי היה מעורער בנפשו. התאילנדי שילם על כך בחייו, שני פועלי נקיון שעבדו בסמוך נעצרו והואשמו על שהיכוהו מכות נמרצות וגרמו למותו. הפסל נבנה מחדש תוך שילוב חלקים מהפסל שנותץ והוצב במקומו חדשיים לאחר מכן בטקס מרשים בהשתתפות בכירי ממשל וידוענים.

שאלת שילוב הדתות והאמונות

שאלה מעניינת העולה ע"י נוסעים בטיול המאורגן לתאילנד, הנה שאלת הקשר בין האל ההינדואיסטי ברהמה, והפולחן לאותו אל במקדש ארוואן, לבין האמונה והתרבות התאית הבודהיסטית המבוססת, כידוע, על דמותו ותורתו של הבודהא, שאינה מכירה כלל בקיומו של אל. התשובה נעוצה בקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והדתיים של תאילנד למסורת ההינדית, ובשילוב ההשקפות והאמונות שנטמעו במסורת התאילנדית במהלך השנים, כפי שיובהר בהמשך.

הבודהיזם בתאילנד ומקורותיו

הדת השלטת בתאילנד הינה הבודהיזם התרוודי. מקורו של הבודהיזם בהודו, שם חי במאה השישית לפנה"ס סידהארטה גוואטמה, נסיך משבט שאקיאמוני, אשר לאחר התנסות אישית במגוון צורות חיים, מעושר מופלג ועד סגפנות מוחלטת, וימים רבים של הגות ומדיטציה, הגיע להארה ומציאת פתרון לסבל הכרוך בחיי אנוש, ויסד את הדת הבודהיסטית. לאחר שהגיע להארה, נקרא סידהארטה גוואטמה בפי תלמידיו ומאמיניו "הבודהא", שמשמעותו בסנסקריט (שפה הודית עתיקה בה נכתבו הוודות – כתבי הקודש ההינדואיסטים ) "המואר" ומכאן נגזר שמה של הדת הבודהיסטית.

הבודהא היה עם כן הודי, בן הדת ההינדואיסטית ורפורמטור שיצר "דת" חדשה במטרה ליצור תיקון עולם וישועה ממצוקות החיים, שנגרמו בין השאר על רקע עוולות חברתיות כדוגמת שיטת הקסטות המקפחת המשפיעה על התרבות ההינדית עד ימינו. (במידה רבה כפי שמרטין לותר היה רפורמטור שייסד את הדת הפרוטסטנטית באירופה במחאה על עוולות הכנסיה הקתולית).

במאה השלישית לפנה"ס הקיסר ההודי אשוקה, שדגל בבודהיזם, בנה מונומנטים לזכרו של בודהא ברחבי הודו והפיץ את הבודהיזם בדרום-מזרח אסיה. "דת" זו קנתה לה אחיזה בשלב מאוחר יותר ע"י מאמיניה בשני זרמים ובשני נתיבים במדינות האזור. הזרם הבודהיסטי הנקרא מאיינה, התפשט ב"נתיב הצפוני" לסין יפן וקוריאה ואילו זרם התרוואדה הנהוג בתאילנד, עשה דרכו מהודו דרומה לסרילנקה, ומשם לטריטוריות שהן כיום שטחי תאילנד ושכנותיה קמבודיה לאוס ובורמה.

מפיצי זרם התרוודה התגאו בכך ששימרו את תורתו העתיקה של בודהא, בהתאם לדרשותיו וכפי שנמצאה רשומה בכתבי הקודש הבודהיסטיים הקדומים. הבודהיזם התרוואדי מדגיש את השגת הישועה (ה"נירוואנה") על-ידי השתדלות היחיד, בלא התערבות אלוהית כלשהי. התרוודה במקורה שוללת טקסים ופסלים ואפילו, למרבה ההפתעה, מתנגדת לפולחן פסלי הבודהא עצמו. עפ"י תפיסה זו, התואמת את דרשותיו של הבודהא, אין הכרה בקיומו של אל כלשהו בעולמנו, ואין כל טעם להתפלל לבודהא כי אינו אל וכי הוא נתון בנירוואנה. עפ"י דרשותיו של הבודהא עצמו, תורתו חשובה עשרות מונים מדמותו, ולמידתה הפנמתה וישומה הן שיביאו את הדבק בה בסופו של תהליך ארוך, שיכול להמשך מספר גלגולים, ל"הארה" ובעקבותיה ל"נירוואנה" ולהשתחררות מכבלי העולם וסיבלותיו. תפיסה כזו מתקשה כמובן לספק את צרכי המאמינים ודרישותיהם, קשה להמון העם להאמין ולהחזיק ב"דת" פילוסופית שאין עימה שום אל או פולחן מוחשי כלשהו, וכאן באה ל'עזרת' המאמינים הדת והמסורת ההינדואיסטית והמסורות השבטיות העתיקות, מתוכן נלקחו האמונה באלים והאמונה ברוחות. נראה כי רב התאילנדים חיים בשלום עם פנתיאון האלים ההינדואיסטיים, לצד תורת הבודהא שאינה מכירה, כאמור, בקיומו של האל.

השפעת הדת והמסורת ההינדואיסטית

השפעת המסורת ההינדואיסטית על האזור מתגברת החל במאה הראשונה לספירה. בתקופה זו מתחילה תנועה של סוחרים הודיים, אשר עושים דרכם באניות סוחר מהודו לסין. הספינות עוגנות בדרכן לאורך חופי ד"מ אסיה. חלק מהנוסעים שעל סיפוניהן מתישבים באזורים אלה, נושאים נשים מבנות המקום, ומקימים פונדקי דרכים שישמשו את חבריהם הממשיכים במסעותיהם. בנוסף לתחנות דרכים ומלונות מתחילים אותם מתיישבים ליזום סחר עם פנים היבשת, ובמקביל מטפחים קשרי מסחר ענפים עם הודו במערב ועם סין במזרח ורואים ברכה בעסקיהם. עם ההתעשרות הכלכלית הם מבקשים לייסד במקום פולחן דתי, בין השאר ע"מ להודות על ההצלחה ולהתפלל להמשכיותה. כיון שהאמצעים קימים בידיהם, הם מזמנים מהודו בנאים להקמת מקדשים וכהני דת ברהמינים לניהול הפולחן הדתי. כשהדבר מגיע לידיעת המלכים המקומיים, מזמנים גם הם אדריכלים ואומנים הודים לבנית מקדשים מפוארים וכהנים ברהמינים לניהול הפולחנים, וכך חודרת ההשפעה הדתית ההינדואיסטית לצד הבודהיזם לאזור, ומתקבל שילוב האמונות והמסורות הדתיות המשמשות בתאילנד עד עצם ימינו אלה.
עוד לפני התפתחותן של המדינות המודרניות של האזור(תאילנד, קמבודיה, לאוס, בורמה), היתה הדת באזור זה עירוב סינקרטי של הינדואיזם, בודהיזם, והשפעת אמונות שבטיות עתיקות, ותוצאת ערוב זה מורגשת באמונה ובפולחן הדתי בתאילנד למעשה עד היום. ובאה לידי ביטוי גם בפולחן במקדש ארוואן.

הדת והאמונה בתאילנד כיום ובטויין במקדש ארוואן

חשוב לזכור כי למעלה מתשעים אחוז מאוכלוסית תאילנד כיום הינה בודהיסטית. ביסוסו של הבודהיזם התרוודי כדת הרשמית הנהוגה בתאילנד מיוחס היסטורית למלך ראמתיבודי הראשון, אשר מלך בבירה העתיקה איותיה משנת 1351 ועד 1369, ושאף להבדיל את ממלכתו מהממלכה הקמרית הינדית השכנה שמרכזה היה באנגקור (קמבודיה של ימינו). בשנת 1767 לאחר קרבות קשים בין התאילנדים לבורמזים, הוחרבה איוטיה עד היסוד בידי האחרונים, ועקב זאת הוקמה הבירה החדשה בתונבורי, ממערב לנהר הצ'או פאייה, ומספר שנים לאחר מכן (1782) הועברה לבנגקוק. שושלת חדשה של מלכים נוסדה, ואולם המסורת שהונהגה ע"י המלך ראמתיבודי הראשון נשתמרה, ותאילנד נותרה ממלכה בודהיסטית ולימים (1932) מונרכיה קונסטיטוציונית בודהיסטית. אך כאמור אינה חפה מהשפעת מקורות אמוניים אחרים.

כיום ניתן לזהות במקדש ארוואן בבנגקוק, את השילוב של האמונה והפולחן הבודהיסטי, עם השפעת המקורות ההינדואיסטים, ועם השפעת האמונה ברוחות, שמקורה בחברה השבטית העתיקה, ממנה נוצרה וגובשה האומה התאילנדית. כל אלה הביאו לידי התופעה המענינת של נסיבות הקמת המקדש, והפולחן המתקיים בו. המקדש הוקם, כזכור, לצורך ריצוי רוחות והמנעות מאסונות, במקדש ניתן כיום לחזות בפולחן המבוצע על ידי מאמינים בודהיסטים, שעיקרו הגשת מנחות לאל שמקורו בכתבי הוודות העתיקים של הדת ההינדואיסטית. כל אחד מהמאמינים הבודהיסטים יכול, בנוסף להגשת מנחות הפרחים הפרי והקטורת, לשלם ללהקת הרקדניות, הלבושה בתלבושת התאית המסורתית, על מנת שתרקודנה ריקוד מסורתי תאילנדי שישמש כמנחה נוספת לאל ההינדואיסטי שפסלו מוצב במרכז המקדש התאילנדי הבודהיסטי.

רבים מפשוטי העם התאילנדים כלל אינם מודעים לשילוב האמונות הדתות והמסורות בדת ובפולחן שלהם, מבחינתם זוהי הדת והאמונה, אלה האלים וזהו הפולחן, מבלי לתהות ולהתחקות אחר מקורותיהם. וכך ניתן להתרשם מקיום הפולחן הססגוני ע"י המאמינים במקדש ארוואן, כמו גם מהמוני התאילנדים העוברים בצומת הסואן בה נמצא המקדש, מי ברגל, מי באוטובוס, מי ברכבת העילית או ברכבו הפרטי, כשהם מצמידים כפות ידיהם בתנועת הוואי המסורתית וקדים קידה לכוון המקדש. (יש להודות שכשגם הנהגים עושים כך, תוך כדי נהיגה, זה קצת מדאיג…).

בטיול המאורגן לתאילנד נהנים מחווית הביקור במקדש ומתופעה ססגונית צבעונית ומעוררת ענין, למדים על המורכבות של הדת והאמונה בתאילנד, וחווים מראות צלילים וניחוחות מסורתיים, וכל זאת באזור מרכזי של העיר הנחשב לאזור חדיש ומודרני. מזיגה יחודית זו של תרבות תאית מסורתית עם אדריכלות ותרבות צריכה מערבית מודרנית מהווה פן נוסף של תאילנד המגוונת האקזוטית והמרשימה. ניתן גם לארגן טיולי שטח באזורי הטיול או לאזורים נוספים במידת הצורך.

כתב: אריה אלקיס, מדריך טיולים