ונציה אינה דומה לשום עיר בעולם
בארץ שהורישה לעולם את היעילות הרומית ואת האסתטיקה של הרנסנס, מרוכז אחד המצבורים המקיפים ביותר של תענוגות החושים. אפשר לטייל באיטליה כול החיים ולא למצות את כול מה שיש לה להציע. זהו פסיפס חי של היסטוריה אנושית, אוצר של יצירות אומנות, (לכן אין פלא שיש בה יותר מ-40 אתרים ברשימת נכסי העולם של אונסק"ו). זו ארץ שמאפשרת הרפתקאות ייחודיות לבלוטות הטעם. ארץ של נופים כבירים: מחופים קסומים ושטחי חיטה עצומים בדרום , דרך אזורים געשיים, עבוֹר לעיירות וערים, ועד לאגמים והרים משוננים מלאי הוד והדר בצפונה של המדינה. לאיטליה אפשר לנסוע בכול זמן ולחוות אותה אחרת בכול אחד מחודשי השנה.
אך באם בכוונתכם לבקר בוונציה במסגרת טיול מאורגן באיטליה או במסגרת ביקור בעיר בלבד, חשוב שתדעו שעונות השיא בתיירות הן בין החודשיים מאי-ספטמבר, חג המולד ופברואר (עונת הקרנבלים בה מבקרים כ- 150,000 תיירים ביום) .
ונציה אינה דומה לשום עיר בעולם, יש לה יופי ואופי שמייחדים אך ורק אותה. יש בה סמטאות צרות שבקושי אדם יכול לעבור בהן, בעוד המוני תיירים נדחקים בסמטאותיה הקצת יותר רחבות ומתבוננים בעשרות רבות של חלונות הראווה וחנויות המזכרות, תוך התחככות עם התושבים המקומיים שלא אחת מפגינים קוצר רוח כלפי כ- 14 מיליון תיירים המבקרים בה מידי שנה. אך קיומה הכלכלי של ונציה תלוי בתיירים, אף שהתיירים מסבכים את חיי היום-יום של התושבים. "אין כבר סיכוי לעלות על ופורטו" ("האוטובוס" המקומי) "בלי להצטופף עם מיליוני התיירים ומזוודותיהם", רוטנת קיירה, אותה פגשתי בחנות המאפים בגטו היהודי.
אך כול זה מתגמד לאחר שחוויתי את ונציה מתעוררת לאור זריחה ראשון, שבויה עדיין בחלומה. כיכר סן מרקו אותה כינה נפוליאון "הסלון היפה ביותר של אירופה" עם הבזיליקה, ארמון הדוג'ים , מגדל הפעמונים והשעון; השקט שלפני ההמולה, הפכו את המראה למחזה בלתי נשכח.
ונציה היא מעין מוזיאון פתוח שקירות מבניה מסתירים מאחוריהם יותר מ-1400 שנות היסטוריה עשירה, שאותה ממשיכים לחיות תושביה גם היום. עם נפילת האימפריה הרומית, המאה ה-5 לסה"נ, הגיעו לכאן המתיישבים הראשונים שנמלטו מפלישותיהם העקובות מדם של השבטים, בעיקר בתקופת כיבושיו של אטילה ההוני. בתחילה התיישבו באיים הצפוניים הקרובים ליבשת ולביצות. מאוחר יותר, עברו ל"גדה הגבוהה", היא Rivus Altus (מכאן השם ריאלטו). במשך הזמן, החלו הוונציאנים למלא תעלות בחול, להרחיב את האיים ולהגביהם. התוצאה היא עיר שאותה חוצה לשניים "התעלה הגדולה" שאורכה כ- 4 ק"מ רוחבה נע בין 30 ל-70 מטר ועומקה הוא חמישה מטרים בממוצע. התעלה יוצרת תוואי בדמות אות S הפוכה ומהווה את עורק התחבורה העיקרי.
את שאר 117 האיים חוצות עוד כ- 150 תעלות משניות המחוברות בכ- 400 גשרים. התשתית הבוצית אילצה את הוונציאנים לאמץ טכניקות בנייה מיוחדות המאפשרות עמידות במים, וגמישות מִבְנֵייה באזור מוכה רעידות אדמה.
האזור היה נתון להשפעת האימפריה הביזנטית. ב- 811 נבחר הדוֹגֶ'ה (=שליט) הראשון וכך נוסדה הרפובליקה הוונציאנית שהתקיימה כאלף שנים. ב-828 הובאו לכאן מאלכסנדריה, ע"י שני סוחרים, עצמותיו של האוונגליסט מרקוס הקדוש שהפך לפטרונה של העיר ושל הרפובליקה (סמלו-האריה המכוּנף) והקפיץ את מעמדה של העיר.
בין המאות ה-9-13 הפכה לעיר מסחר חשובה ולמעצמה גדולה, כשהיא למעשה צומחת ומשגשגת מתוך הכאוס ששרר בעקבות מסעי הצלב. יֶצר ההתפשטות וההרפתקנות של שליטיה, הקנה לאימפריה אחיזה במחוזות שהשתרעו עד קונסטנטינופול במזרח (כולל יוון, קפריסין, כרתים יגוסלביה ואלבניה), על פני מרחבי איטליה שבין מילאנו במערב ורוביגו בדרום. סייעו לכך גם הארגון המופתי ומשמעת הברזל שקיבלו על עצמם התושבים החרוצים שפיתחו שיטות חדשניות בבנקאות, במסחר ובשייט. ונציה הפכה מודל לחיקוי בשל משטרה המדיני הנאור והייתה לאחת הערים המרשימות מבחינת תכנון אורבני וארכיטקטוני משולב בעושר תרבותי.
הזעזועים הפוליטיים והחברתיים בעקבות שינויים שלטוניים השפיעו על ונציה של המאה ה- 14 שנאבקה על השליטה בים התיכון נגד פיזה וגנואה. אנשי ונציה הבינו שהם צריכים להשתלט על שווקי המזרח שהפכו לתחנות ביניים במעבר סחורות מהמזרח לצפונה של אירופה. הם שכללו את צי אוניות הסחר ואוניות המלחמה. ונציה החזקה, בעל יכולת מלחמתית ופיננסית אדירה, הִפנתה את מרצה להשתלטות על אזורי סחר וערים ביבשת. הרפובליקה השתלטה על ערים חזקות ועשירות כמו טרביזו, פדובה, ורונה ועוד.
את מעמדה זה ניצלה ונציה כדי להפוך גם למעצמה תרבותית. הוגי דעות, סופרים ואנשי רוח, עלו לרגל לעיר כדי להתרשם מאוספי הספרים האדירים שמילאו את המנזרים, את ארמונותיה ואת ספריית הרפובליקה.
האומנות הוונציאנית התפתחה בתנאים ייחודים, עד שלא ניתן להשוותה עם אומנותה של כול עיר אחרת באיטליה יש באדריכלות מִבְנֶיה השפעות ביזנטיות וגותיות. בפיסול ובציור לא נעלמה וונציה גם עם התגברותן של מגמות הרנסנס, כך שבמאה ה- 16 נחשבו האסכולות הוונציאניות לחשובות באירופה.
ונציה של המאה ה- 15 הפכה סמל לשגשוג. אך כדרכן של אימפריות כיבוש קונסטנטינופול ע"י האוסמאנים בישר את תחילת הסוף. גם גילוי יבשת אמריקה ונתיבי שייט אחרים חוללו שינוי במגמת הסחר הימי. שקיעתה של ונציה נמשכה עד שלהי המאה ה- 17 . איבוד נחלותיה, הידלדלות קופתה איבוד שווקים והידלדלות המעמד השליט גרמו לימי תהילתה לחלוף. אך כדי למלא את תחושת הריקנות וההסתאבות שאפפו אותה, הפכה ונציה במאה ה- 18 לעיר זוהרת מבחינה חברתית, שהתפארה בבתי קזינו מהוללים, בנשפים מפוארים, במוזיאונים, ספריות פרטיות, ארמונות, קונצרטים וחיי לילה סואנים. את המסך ההיסטורי על העיר הוריד נפוליאון בעת שכבש אותה ב- 1797 וביטל את החוקה שלה בת כאלף השנים. שנתיים אח"כ הועברה לידי האוסטרים ומ- 1866 היא חלק מהרפובליקה האיטלקית.
ג'והן רסקין בספרו "אבני ונציה" היטיב לתאר את כאב המצוקה וההזנחה שהעיר הזו חשה במהלך המאות ה- 19 וה- 20 עד 1997, עת הוקמה "ליגת מחוז ונטו". איחוד הכוחות בין כמה ראשי ערים צעירים ודינמיים במחוז, גרמו לשלטון ברומא להבין שההתנגדות היא עממית ומכול שכבות האוכלוסייה ולכן הוא נענה לחלק גדול מהבקשות והחל מזרים תקציבים למחוז ונטו ולוונציה בקצב מוגבר דבר המאפשר ביצוע פרויקטים רבים ביניהם "פרויקט משה" שהסתיים בשלהי 2012 בעלות של 7 מיליארד דולר. (בניית מערכת להגנה על ונציה מפני הים למען עתידה של העיר).
כאמור, וונציה בנויה על איים. אחדים מאיי הלגונה כלולים במסלול התיירותי- ובצדק. מוראנו הוא האי שבו מייצרים את מוצרי הזכוכית המפורסמים , ששמעם יצא לתהילה בכול העולם. באי בוראנו, שנראה ממבט ראשון כמו אי-יווני צבעוני, שוכנות רוקמות התחרה. וינסטון צ'רצ'יל אהב להתארח באי זה ולצייר. כמובן שישנם בלגונה איים נוספים וכולם חלק בלתי נפרד מעיר מיוחדת ומדהימה זו. ספרים רבים נכתבו עליה ועל עלילותיה אך היטיב להגדירה הסופר תומאס מאן, (חתן פרס נובל) שביטא יחס דו-ערכי לעיר בה מתרחשת עלילת ספרו "מוות בוונציה" (1912).
ונציה – עיר שלא תמיד נראית אמיתית, היא מחניפה למבקר בה ביופייה, עד כדי לעורר חשד- חצייה האחד סיפורי אגדות וחציה האחר מלכודת לתיירים.
