שדות אורז לנצח – ויטנאם וקמבודיה
שטחה של וייטנאם משתרע על פני 330 אלף קמ"ר, ברצועה ארוכה שנמתחת מהאזור ההררי שגובל בסין בצפון ועד דלתת המקונג הגדולה בדרום. במזרח נמתחת רצועת חוף הגובלת בים סין ובמערב היא נושקת ללאוס ולקמבודיה.
העובדה שהמדינה הגדולה לא מתכחשת להיסטוריה שלה, מאפשרת לנו להיות עדים לתהפוכות המרתקות שעברו עליה. למשל בביקור בכלא הידוע לשמצה "הילטון האנוי", ששימש את הצפוניים לכליאה ולעינוי שבויי המלחמה האמריקאים. או בעיר הגדולה הו צ'י מין סיטי (סייגון לשעבר), שעד 1975 שימשה כבירת הדרום. לצד השווקים המסורתיים, ארמון הנשיא וכנסיית נוטרדאם המפורסמת, שוכן בה מוזיאון המלחמה שבו ניתן ללמוד את קורותיה בתקופה החשוכה ההיא. אבל נדמה שאחד המקומות המוצלחים ביותר ללמוד על מלחמת וייטנאם הוא באתר המחילות קו צ'י – 200 קמ"ר של עיר תת קרקעית, הכוללת בתי חולים ובתי חרושת לנשק שבו שהו אלפי לוחמים במשך חודשים ארוכים.
מדהים לראות איך בכמה עשרות שנים המדינה המסוכסכת הזו הפכה להיות שלמה וסובלנית כפי שהיא כיום. רק להיווכח איך חיים בשלום בודהיזם, הינדואיזם, קונפוציוניזם ונצרות במרכז הדת "קאו דאי", גורם להאמין שיש עוד תקווה לאנושות.
השלווה שוררת כיום גם בין השבטים המרכיבים את המדינה. לא פחות מ-54 מיעוטים אתניים חיים בה, הגדול מכולם הוא הוויט. שבטי מיעוטים רבים חיים באזור הכפרי ההררי בצפון המדינה, בינות לטרסות האורז העצומות. הם נפגשים מדי יום ראשון בשוק הססגוני של באק הא, שם הם לא רק מוכרים את מרכולתם, אלא גם קושרים קשרים חברתיים ותרבותיים עם בני השבטים האחרים.
רוב כלכלתה של וייטנאם נשענת על חקלאות, והגידול המרכזי בה הוא אורז. הרבה מאוד אורז, בעיקר באזור החקלאי הפורה של דלתת המקונג. בעודנו שם נצא בשייט אל השוק הצף, שבו מתבצע מסחר על גבי סירות מקומיות.
חלק גדול מהחיים במדינה מתבצע על המים, וכך יהיה גם במהלך הטיול שלנו: נערוך שייט בשמורת הטבע במרחב הכפרי של נין בין; נצא לשייט חלומי במפרץ האלונג, ששוכנים בו אלפי איים קטנים הנראים כעמודים המזדקרים מהמים ובתחומו נמצאת מערת נטיפים המוארת בשלל אורות צבעוניים; נשוט על נהר הבושם, שלגדותיו שוכנת העיר הקיסרית החשובה הואה; ונשוט גם באזור דאלאת המרהיב בדרום המדינה.
זהו אזור פראי ומופלא, שמשמש יעד לחופשה למקומיים שהפרוטה מצויה בידם. כאן נמצאים מפלי דטנלה, שאת הירידה אליהם נעשה באמצעות מגלשת הרים העוברת בתוך החורש הטבעי. נעלה על פסגת הר לאנג ביאנג, נבקר בפארק הפרחים ובבית הקיץ המלכותי, נסייר בעיר הרומנטית דאלאת וכמובן, נעלה על סירה ונשוט באגם המקומי.
השייט האחרון למסע שלנו ייקח אותנו כל הדרך אל פנום פן, בירת קמבודיה. בין שתי המדינות מחבר נהר המקונג האדיר, אבל גם ההיסטוריה משותפת לשתיהן. בשנת 1978 פלשה וייטנאם לקמבודיה ופינתה את אחרון חייליה משם רק ב-1989. הזמן הקצר שחלף מאז הוא הסיבה לכך שקמבודיה עדיין מדשדשת מאחור, אבל נראה שהוא עושה את צעדיה בכיוון הנכון.
הביקור שלנו במדינה יחל בבירתה ויכלול סיור בארמון המלכותי, בפגודת הכסף וגם במוזיאון הסוקר את שלטונו הרצחני של הקמר רוז', שארך רק שלוש שנים אך עשה שמות בתושבים. האמונה היא שסייעה לאזרחים להתמודד עם הזוועות, וביקור במקדשים הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם. למשל במקדש באיון שבעיר סיאם ריאפ, שעל מגדליו הרבים מתנשאים כ-200 פרצופים מחייכים. מכאן נמשיך לטא פרום, מנזר בודהיסטי שממוקם בלב הג'ונגל ונקנח במפורסם במקדשים – אנגקור וואט – שדמותו מתנוססת על הדגל הקמבודי.
