דרום אמריקה

לא צריך להיות מוצ'ילרים כדי לעוף על דרום אמריקה

נופים עוצרי נשימה, פלאי טבע עוצמתיים, תרבויות מרתקות ואורבניות מסעירה. יצאנו לארגנטינה, צ'ילה וברזיל – בטיול שמשלב בין טבע בלתי נשכח לבין ערים לטיניות מלאות קסם.

לו היינו מספרים לכם שחודשים ספורים מרגע קריאת שורות אלו – אי שם, בארץ רחוקה, אתם הולכים לפגוש באנשים הנושאים בחיקם מעין תרמוס קטן שצורתו היא כשל דלעת, ובתוכו נוזל מסתורי. הם יעצרו ללגום מן המשקה המהביל, וילכו לדרכם. בירור קצר עם מדריך הטיולים, וגם אתם לוגמים מן התה הקפיאיני, ורוקדים.

יום למחרת, ריח הבצק הטרי של פיצריית 'לאס קורטטאס' הוותיקה שבאזור האומנים נישא באוויר וכובש את אפינו. המחשבה על קרלוס גרדל יושב לו במרפסת של פיצריה זו ממש, בגלגול אחר, אוחז לו במשולש הפיצה, ומזמזם לעצמו את נעימת הטנגו- Por una cabeza שזה עתה סיים להלחין – מעלה בנו חיוך. אנחנו שמים פעמינו אל עבר הרחוב שממנו נולד הטנגו, בשכונת נמל פשוטה ומלאת שמחת חיים. קרני השמש נחות על גגות הבתים הצבעוניים של 'לה בוקה', ואלו משלימים תמונה כמעט אוטופית של העיר היפהפייה, בואנוס איירס.

גם אם חלפו שנים מאז ימי חגיגות גזירת החוגר שלכם – זה לא אומר שאינכם יכולים לצאת להרפתקה משובחת בדרום אמריקה; בין אם זה להט הטנגו שעושה פרפרים בבטן או יצר הנדודים שמנשב בכם כמו רוח עזה מחבל הפטגוניה- וקורא לכם "לנדוד, לנדוד.." ואולי בכלל קצב הסמבה של ריו, שמזמין אתכם להתחבר לריקוד החיים. אם חשקה נפשכם בחוויה מוצ'ילרית שמכוונת לילדים מעט יותר גדולים- הטיול הזה נוצר במיוחד עבורכם.

"כיום, אפשר ליהנות מנפלאות דרום אמריקה גם בטיולים קצרים, ממוקדים", אומר גולן אלדס, מנהל הפיתוח בחברת 'רימון טיולים', שמציעה מספר מסלולי טיול ליבשת. "דרום אמריקה היא גן עדן שמושך אליו מטיילים מכל גיל, בזכות חופי התכלת האקזוטיים שבו, יערות טרופיים, מדבריות , הרי געש, ערים תוססות ותרבויות מרתקות- וגם, מסי אחד".

"המסלול לדרום אמריקה מאפשר למטייל לחוות את שיאי הנופים והאווירה המיוחדת, ממש כמו במסעות של החבר'ה הצעירים שמטיילים ביבשת המופלאה הזו- אך בתקופת זמן קצרה יותר, וזאת מתוך היכרות עם השטח והבנה אילו תחנות במסע הזה הכי מלהיבות את המטיילים שלנו", מסביר גולן.

כמה פרטים יבשים: דרום אמריקה היא היבשת הרביעית בגודלה בעולם, והיא מאכלסת 13 מדינות, כשלכל אחת מהן יש היסטוריה (לעתים עקובה מדם), נופים ייחודיים, תרבות ואופי משלה.

אנחנו הולכים לטייל בשלוש המופלאות: ארגנטינה, צ'ילה וברזיל.

המסע שלנו מתחיל בבואנוס איירס הקלאסית, מתקדם לעבר ברילוצ'ה וחבל פטוגניה עוצר הנשימה, עובר דרך מפלי האיגואסו – משבעת פלאי עולם, ומסתיים בריו דה ז'נרו והאיים הטרופיים המקיפים אותה. צאו איתנו למסע.

בואנוס איירס, או 'עיר הרוחות הטובות', היא התמצית התוססת המתקבלת, כשהבוהמה האינטלקטואלית פוצחת בריקוד סוער עם קלילות ושמחת חיים. המקומיים גאים מאוד בעירם ומציגים אותה בתור "הפריז של דרום אמריקה". העיר המרשימה מציעה חיי תרבות עשירים, מסעדות יוקרה, מלונות פאר, מוזיאונים, וגם, את תיאטרון 'קולון'- הנמנה עם חמשת בתי האופרה המפוארים בעולם.

אופייה המיוחד של העיר נולד לא רק מתוך העידון המוקפד והאליטיסטי, אלא דווקא מתוך הפשטות הסוערת שאפשרה לעצמה לבוא לידי ביטוי בדמות גרפיטי מרהיב המתנוסס על מבנים רבים ברחבי העיר. ציורי הקיר מספרים את קורותיהם של תושבי השכונות. תוסיפו לכך כמה צעדי ריקוד יצריים ותתאהבו מיד בפשטות ובחום הארגנטינאי.

בימי ראשון, רחובות שכונת 'סאן טלמו' מתמלאים במיצגים הנושאים את רוח העיר, וזוגות של רקדנים רוקדים טנגו על מעין במות מאולתרות המונחות על המדרכות, כשסביבם מתגודדים להם תושבים ותיירים. אין קסם כזה.

אנחנו עוזבים את העיר ויוצאים לחבל ארץ שלא מתגורר בו (כמעט) אף אחד. ברוכים הבאים לפטגוניה: חבל ארץ המשתרע על פני שטח של כ- מיליון(!!) קמ"ר, ומתהדר בנופים מהיפים בתבל. מצפון מזרח- האוקיינוס האטלנטי ושטחי ארגנטינה, ומהמערב- האנדים הפטגוניים שבצ'ילה והאוקיינוס השקט.

פטגוניה היא דוגמא פנומנלית ליכולתו של הטבע להסתגל לכל תנאי אקלים – כשהיא מציגה גאו-אקולוגיה של נופים ותופעות טבע המתמזגים זה בזה, ויוצרים מחזה כמעט סוריאליסטי; מצוקי גרניט וקרח הנטועים במדבריות, לגונות כחולות, הרי געש פעילים, מדבר לצד יערות-עד, כשרק חגורת הרים מפרידה ביניהם. אם יש גן עדן – הרי שמצאנו את הדרך אליו. המראות המיוחדים מתאפשרים הודות לטבעו של חבל ארץ זה – מדבר בצל גשם. עוד נשוב להרהר במונח הזה. כרגע, אנחנו פשוט נהנים.

פטגוניה אמנם חולשת על מרבית מחלקה הדרומי של ארגנטינה ושטחים נרחבים מדרום צ'ילה – אך בשל תנאי מזג האוויר הקיצוניים השוררים ברוב עונות השנה (מקורם בזרם הומבולדט – רוחות קרות הנושבות מהאוקיינוס השקט, אשר לא מאפשרות התיישבות) – רק כשני אחוזים מתושבי צ'ילה וארגנטינה מתגוררים בה.

הבטחנו מסע ברוח הטיול הגדול, ואם נפלה בחלקנו ההזדמנות להחזיר אתכם לאחור בזמן, לא נוותר גם על ימי בית הספר, ושיעורי גיאוגרפיה. שלפו קלמרים, זה עוד ישתלם בהמשך.

מפגש עם להקת גוואנקו בטורס דל פיינה.

הרי האנדים נושקים לאוקיינוס השקט, מהצד המערבי של פטגוניה. קרני השמש נחות על פני האוקיינוס, ומאדות את מימיו. רוחות חזקות נושאות את האוויר רווי הלחות מהמערב אל עבר המזרח. בשחקים, האוויר הלח מתהווה לכדי עננים. או אז, העננים נתקלים בגב ההרים התמירים, ולא מסוגלים להתקדם אל עבר הצד המזרחי של פטגוניה. העננים ממשיכים לנסוק מעלה, עד שהאטמוספירה הקרירה בשחקים יוצרת את האפקט ההפוך, הנקרא: עיבוי. הענן הכבד ממטיר את תכולתו בצד המערבי, טרם הספיק לעבור את הגבול ההררי. ולכן הצד הארגנטינאי נותר יחסית צחיח לעומת החלק הצ'יליאני שמתאפיין בנוף שצבעו ירוק-עד.

תופעה זו הקרויה 'מדבר בצל גשם' היא שיצרה מדבריות משובצות באגמים וקרחונים, כאשר קילומטרים ספורים מהן – נוכל לטייל בשדות ירוקים המוקפים ביערות גשם.

אנחנו נוחתים בברילוצ'ה, מן המפורסמות שבעיירות הסקי שבדרום אמריקה. העיירה הקטנה שוכנת למרגלות הרי האנדים, בגבול שבין ארגנטינה לצ'ילה. רצועת ההרים המושלגים שמקיפה את העיירה זיכתה אותה בכינוי "שוויץ הקטנה". ברילוצ'ה הוכתרה גם בתור בירתם הלא רשמית של אגמי ארגנטינה, הודות לאינספור האגמים שמקשטים את האזור. תושבי העיירה הקטנה מתמחים בייצור שוקולד, והם אלו שהביאו אלינו את ה'מקופלת'. אך יש הטוענים שהחך הישראלי פחות מתחבר לטעם המחוספס של השוקולד שנמכר כאן בכמויות סיטונאיות.

"מומלץ לעשות את המסלול הקצר – CIRCUITO CHICO ולעלות על רכבל הכיסאות לפסגת הר קמפניירו משם נגלית תצפית פנורמית עם נופה העוצמתי של פטגוניה, לרבות ראשי ההרים האנדים המושלגים, יערות-העד, האגמים, והאיים המבצבצים מתוך המים".

לאחר הביקור בברילוצ'ה ניסע אל הר 'טרונדור', בגבול שבין ארגנטינה לצ'ילה. טרונדור הוא הר געש רדום, ששמו ניתן לו על שום הרעש האדיר של הקרחונים שהצטברו על סלעיו, התנתקו ממנו, והתנפצו על הקרקע בעוצמה רבה. בחלקו הצפוני של ההר נבחין בקרחון מושחר הנושק להר הבזלתי. אבני ההר הוולקניות שצבען חום-שחור, מכתימות את השלג הנצבר על גבי הקרחון, דבר המשווה להר מראה מאיים אף יותר.

אנחנו חוצים את הרי האנדים לכיוון מערב פטגוניה – הגבול הדרומי של צ'ילה. נוותר על כלי תחבורה יבשתי, ונעלה על סירת קטמרן שתקרב אותנו אל הגבול. קשה להישאר אדישים מול הנופים המרהיבים של פארק נאוול וואפי: מעל ל-7,500 קמ"ר של אגמים מפותלים השולחים זרועות אל עבר צ'ילה, טרונדור ואפילו האוקיינוס האטלנטי. האגמים מוקפים ביערות גשם, מפלים שוצפים, ונהרות.

ככל שמתקרבים לצ'ילה ניווכח כי היערות הופכים עבותים. שטחו של האגם בפארק הוא כ-500 קמ"ר. השיט לאורכו מוביל אותנו ללב הרי האנדים ולפוארטו בלסט, תוך שאנו חולפים על פני אי 'ויקטוריה' המפורסם. אנחנו יורדים מן הסירה, ולאחר נסיעה קצרה חוזרים לשוט, הפעם- באגם פריאס המשקיף על הר הטרונדור. "בטיול הנוכחי אנחנו שמים דגש על לחוות את הטבע, ולא רק להשקיף עליו ממרחק סטרילי", מדגיש גולן.

מתקדמים לעבר גבולה הצ'יליאני של פטגוניה. המרחבים הירוקים שנפרשים נגד עינינו מתחלפים באדמת הטוף הגעשית. מבטינו מטפס אל עבר מצוקי הגרניט, ונח בחזרה על תכול האגמים המקיפים אותם.

זוהי שמורת 'טורס דל פיינה'- מעין מיקרו קוסמוס גיאולוגי של כל הטוב שיש לטבע להציע- בפארק מרהיב אחד.

"שמורה זו פופולרית בקרב תרמילאים", מסביר גולן. "לצד מסלולי הטראקים האורכים מספר ימים, ניתן להגיע לנקודות הטבע המרשימות ביותר גם במסלולים קצרים. המטיילים שלנו חווים את הטבע הדרמטי של אחת מהשמורות היפות בעולם, במסלול הליכה מישורי, של עד שעתיים".

גולת הכותרת של טורס דל פיינה היא שלושת הענקים: מצוקי גרניט מחודדים המתנשאים לגובה של למעלה מאלפיים מטרים, ומושכים אליהם מטפסי הרים מכל רחבי העולם. המצוקים הם שרידים של הפעילות הטקטונית שהתרחשה במקום לפני כ-12 מיליון שנים. הגאיות והעמקים שבשמורה מזכירים לנו שתם עידן הקרח, והעולם (כפי שאנחנו מכירים אותו) – החל להתהוות.

השמורה, שזכתה למעמד ביוספרי, היא מערכת גיאו-אקולוגית המהווה בית גידול למיני צמחים ובעלי חיים מיוחדים שהסתגלו לתנאים הייחודים של האזור. אחד מבעלי החיים שנפגוש כאן הוא הגוואנקו, קרוב משפחה של הלאמה והאלפקה – בעל חיים ידידותי לאדם, שאף סובל מחרדת נטישה, בתקופות שבהן הוא לא זוכה לביקורים תדירים. אם תראו אותו בסביבה, הרעיפו עליו חום ואהבה. הוא זקוק לכם.

אנחנו חוזרים לצד הארגנטינאי של פטגוניה, בואכה 'אל קלפטה'- עיירה השוכנת על גדות אגם 'לגו ארחנטינו'. בגדול- אגם. בגדול יותר – תופעת טבע. האגם המרהיב הוא שלוחה של פארק הקרחונים הלאומי של ארגנטינה- 'לוס גלסיארס', שמתהדר בעשרות קרחוני ענק הפורצים ממימיו. "מה שמייחד את הפארק הוא הנוף המדברי שמקיף את האגם והקרחונים. אין בעולם עוד נוף כזה", אומר גולן.

מ'אל קלפטה' ממשיכים אל עבר גולת הכותרת של הפארק – הלוא היא הקרחון "המתנפץ"- פריטו מורנו. זהו אחד מהקרחונים הפעילים הגדולים בעולם. כאשר אתם פוגשים את המפלצת גדולת הממדים הזו, היא לא רק נראית מאיימת – היא גם נשמעת כמו משהו שנהגה במוחם של האחים גרים. הקרחון העצום מתנשא לגובה של בניין בן 20 קומות, ואם יתמזל מזלכם תוכלו לחזות באירועים של נפילות גושי קרח שהתנתקו מהקרחון, ומתנפצים ברעש אדיר על המים. "הגישה לפריטו מורנו היא קלה ונוחה. ניתן להתבונן בקרחון בהליכה על מרפסות ייעודיות. אפשרות נוספת היא לצאת לשיט שמגיע קרוב לכמה מהקרחונים בפארק".

נפרדים מפטגוניה וממשיכים לאיגואסו. בצפון ארגנטינה, בגבול הנושק לברזיל ולפרגואי, מאתיים שבעים וחמישה מפלים יוצרים את אחד משבעת פלאי תבל הקרוי 'איגואסו' – מים גדולים, בניב האינדיאני. ואכן, מפלי איגואסו הם הגדולים בעולם; מימיהם ניתזים ממרחק של עשרות מטרים, ויוצרים מעל לאלף קילומטרים של סחף שוצף.

ריבוי המפלים הוא תולדה של פעילות טקטונית רבת עוצמה שהתרחשה באזור בתקופות קדומות יותר כדוגמת נדידת היבשות, אבל הרבה לפני שגיאולוגים נכנסו לתמונה בהסבריהם הקרים – היו אלה הילידים הגוארנים שהתגוררו באזור לפני כ-700 שנים, אשר סיפקו תשובה רומנטית לתופעה, בדמות נחש קדמוני אדיר מימדים שהתאהב בבת שבטם, אך מכשזו לא נענתה לחיזוריו ואף חמקה ממנו במטרה להינשא לבחיר ליבה האנושי- הנחש שבור הלב הכה בגופו העצום במפל שבו שטו השניים. מעוצמת המכה המפל התפצל למאות מפלים, וסירת הקנו הקטנה אבדה בין הגלים.

אנחנו נזכה לצפות במפל המפורסם מבין כולם- 'גרון השטן', שמימיו נופלים מטה במדרון שעומקו 82 מטרים, היישר אל נהר האיגואסו, כאשר אנחנו עומדים על שבילי עץ. רסס המים ניתז על פנינו, והתחושה היא שהמפל עומד לפעור את גרונו ולבלוע גם אותנו.

"אנחנו יוצאים לסיור גם בצד הברזילאי של המפלים, אשר יכלול תצפיות מדהימות אל מול עוצמת המפלים. נמשיך לבילוי באחת האטרקציות המלהיבות – "שייט ספארי" – סיור ברכבי שטח שכולל גם סיור רגלי בסביבה האקולוגית שבג'ונגל. נתרשם מהקניונים, מחיות בר ומהנוף המדהים של המפלים." שיאו של הספארי – שייט רטוב ומהנה בסירות זודיאק במעלה הנהר מבעד לקניון אל המפלים. סלעי ענק ונוף ירוק- עד ילוו אותנו עד הגעתנו קרוב לאחד מבסיסי המפל.

המסע שלנו מסתיים בריו דה ז'נרו השוכנת על שפת האוקיינוס האטלנטי. ריו, העיר השניה בגודלה בברזיל, היא בירת הקרנבל והספורט של דרום אמריקה. מתוכה יצאו ענקים כמו אדריאנו ורונאלדו. ריו היא העיר התוססת בעולם: החופים היפים של העיר מושכים אליה תיירים רבים. מראה העיר היפה המשתקף במי הים של חופי קופקבנה ואיפנמה, הנוף הסלעי שפורץ מתוך המים והקצב האחר של התושבים, שמלכתחילה לא נכנסו למרוץ העכברים המערבי, ועד היום רבים מהם לא מגלים בו עניין- שובים את התייר המערבי. הוא עומד נפעם נוכח שמחת החיים והקלילות שבה נוהגים ה'קריוקס' (cariocas)- הכינוי הלא רשמי של תושבי המקום להתייחס לחיים עצמם.

בפסגת הר הקורקובדו ניצב אחד מפלאי העולם מעשה ידי אדם – פסל ענק בדמות ישו, הפורש ידיו לצדדים. המקומיים טוענים בעליצות עצובה, כי ישו מחכה ליום שבו הם יפסיקו לרקוד ולשחק כדורגל – ויבחרו לדבוק בדת ובתפילות.

אנחנו גם מבקרים בפאבלות – בתי פח הבנויים על טראסות בטופוגרפיות שונות- מגובה הקרקע ועד לגובה של 420 מטרים.

אם תשאלו את המקומיים לפשר הכינוי 'פאבלות'- הם יציעו מספר פרשנויות, כשמכולן משתמע שהכינוי חוטא בגזענות. המונח 'פב'- מתייחס לעבדים משוחררים שהגיעו מאפריקה במטרה לשפר את מעמדם ומצבם הכלכלי. גם כיום, חלק גדול מתושבי הפאבלות הם צאצאי אותם עבדים משוחררים, שלא הצליחו להשתלב בחברה הברזילאית.

בשל תנאי ההיגיינה הירודים והנגישות המסורבלת לאזור (ביוב הזורם ממעלה הפאבלה עד לתחתיתה, לדוגמא) – תושבי המקום סובלים לעתים מתחלואה גבוהה יותר מאשר בעיר עצמה.

סיור פאבלות – להכיר את ריו דה ז'נרו האמיתית.

גם בגבולות האוטונומיה של הפאבלות מתקיימת חוקיות המוסכמת על מרבית תושביה, מתוך אותה תפיסת עולם שמאפיינת את תושבי העיר- פשע יכול להתקיים לצד שמחת חיים ושאיפה להישגיות, עבור החפצים בה, והדואליות היא זו שמאפשרת לפתוח את שערי מתחם הפאבלות בפני התיירים, באזורים מוסדרים ובטוחים יותר עבור המטיילים.

על אף השם הרע שיצא להן, הפאבלות משמשות חממה עבור אנשים מוכשרים המחפשים לצאת ממעגל העוני, ואף מעזים לחלום בגדול. גדולי שחקני הכדורגל של ברזיל יצאו מהפאבלות של ריו.

"כדורגל זה מה שעושים פה 24/7", מספר לנו ברונו, תושב המקום. "חינוך פורמאלי הוא לא עניין העומד על סדר היום".

מלבד מצעד המנצחות המוכר – בכל שנה בנובמבר, מתקיימת תחרות כדורגל שנתית בריו דה ז'נרו. כל פאבלה מגיעה עם קבוצת הכדורגל שלה להתחרות בנבחרות הרשמיות של קבוצות הילדים. "אם הילדים רוצים ללמוד כדורגל או ריקוד – רוכשים עבורם חולצת בית ספר והם יכולים לעלות בחינם על אוטובוס שמסיע אותם מהפאבלות לבתי הספר שהם בוחרים בעצמם. זהו כרטיס היציאה מהעוני עבור הילדים האלה".

בכל פאבלה יש בית ספר ללימודי סמבה וקפואירה, ובתי הספר האלה משתתפים בכל שנה בתחרות הידועה- 'מצעד המנצחות'. פברואר, התיירות בריו מגיעה לשיאה, בתקופת קרנבל.

ההגעה לפסגת ההר שבה נמצא פסלו של ישו עוברת דרך טבע יפהפה, והעיר מתמזגת לתוכו בטבעיות. "טיז'וקה, פארק לאומי בלב המטרופולין הרוחש של ריו, הוא גם יער הגשם העירוני הגדול בעולם. מומלץ מאוד לקחת סיור מודרך ביער", אומר גולן.

ומה בדבר זהותו של המשקה המהביל שהוזכר בתחילת הכתבה, במקרה שתהיתם? לכל ההרפתקנים יודעי הדבר- ציפור קטנה לחשה לנו, שאם יוצרים קשר עם חברת 'רימון טיולים' ומציינים את שם המשקה – זוכים לתשואות וגם להפתעה, בטיול הבא.

צור קשר

מלא פרטים ונחזור אליכם בהקדם