יפן –ארץ האופטימיות העולה.

יפן היא מדינת איים באוקיינוס השקט הממוקמת במקום בו נפגשים ארבעה לוחות טקטוניים. לחץ הלוחות הופך את יפן למדינה הנמצאת בתנועה מתמדת – פשוטו כמשמעו, בממוצע שלוש (!) רעידות אדמה פוקדות את יפן מדי יום. תנועת הלוחות היא גם הסיבה לכך שיפן היא מדינה הררית כאשר מישוריה ובקעותיה מוגבלים ביכולתם להכיל תושבים ולכלכל אותם. יפן היא מדינה נטולת משאבי טבע כמעט לחלוטין. ביפן חיים 127 מליון איש ושיטחה 377 אלף קמ"ר בצפיפות מהגבוהות בעולם לא עתודות קרקע להתפתח בהן. נוסיף לכך אקלים אכזר: חורף קר וקשה, עונת טייפונים ועונת גשמי מונסון בהם בקושי ניתן לצאת מהבית.

ארץ קשה ואכזרית – זו המציאות אליה נולדים היפנים. במציאות זו התפתחה ביפן חברה היררכית ממושמעת וחרוצה. תרבות של כבוד לחזק ולמנצח, בוז והעדר חמלה למנוצח.

ביום 6 באוגוסט 1945 וב-9 באוגוסט 1945, הוטלו על הירושימה ונגאסאקי שתי פצצות אטום שהביאו לכניעתה של יפן ללא תנאי.

תבוסה במלחמה כואבת. כניעה ללא תנאי צורבת בכל מקום, ביפן בה החברה נעדרת חמלה לחלש ורוכשת בוז למנוצח התבוסה היא בלתי נסבלת. לכך יש להוסיף כי לפי המסורת היפנית הקיסר הוא בן האלים והקיסר הוליך את יפן למצב זה, כלומר האלים אכזבו.

כתב הכניעה, הנמסר לגנרל האמריקני דאגלאס מק ארתור מידי שר החוץ היפני שיגמיצו,על ספינת המלחמה מיזורי ב-2 לספטמבר 1945, אינו כתב כניעה בלבד. זהו מסמך שמשמעותו: יפן (המוכרת עד כה) איננה!

בסמגרת טיול ביפן פוגש התייר הבא מישראל "מציאות אלטרנטיבית". המונחים: נקיון, סדר, משמעת, התחשבות באחר, יעילות..אינם מושגים מופשטים, אלא ממשות שניתן לגעת בה. ערים סואנות: טוקיו ואוסאקה. ערים מסורתיות:קיוטו,טאקאיאמה, מצומוטו. עיירות טובלות בירק ובטבע:ניקו ונארה, כפרים מיוחדים ציוריים כשירקאוה גו והקונה. נופי הרים והפסגה המשולשת המושלמת של הר פוג'י.

מסעדות מערביות לצד מסעדות סושי ואוקונימיאקי. מקדשים וגנים יפניים המצדיקים שדרוג למילה אסטטיקה. מרכזי קניות הומים, תחנות רכבת סואנות ורובעי גיישות ובתי תה יפניים מסורתיים. מעין "תרגיל קרקס לולייני" מבצע המבקר במעבר בין הניגודים המקסימים. לרגע לא משעמם, כיוון שהמעברים בין מסורתי וועכשיוי, בין עבר ועתיד, הם כמו ברכבת הרים תזזיתית שאינה עוצרת לרגע.

בפתיח הוזכר אקלימה הקשה של יפן בפרקי זמן ארוכים של השנה. אך בטבע יש איזונים. עונות המעבר ביפן הן גמול הוגן ליתר עונות השנה. פריחת הדובדבן באביב היא מראה שאין שני לו! בגני ורחובות הערים, בחורש לצידי הדרכים פורחים עצי הדובדבן בשלל צבעים רכים: לבן,  ורוד, אדמדם.עצים עקרים שניטעו למטרת יופי בלבד כדי שניתן יהיה להתענג על המראה. הפרדה בין יעילות (עצי פרי) ויופי (עצי נוי) – ארץ של ניגודים.

אם האביב צבוע בצבעי פרחת הדובדבן הרכים, הסתיו נצבע בצבעי השלכת עזים ובוהקים. גם עצי השלכת הינם עצי בוסר, שוב התרסה: יעילות ויופי צרוף- שני הפכים המשלימים אחד את השני.

"ארץ האופטימיות העולה" היא הכותרת על משקל: "ארץ השמש העולה". הביקור בהירושימה מסביר את הכותרת.ביקור בפארק ומוזיאון השלום. בנקודה המדוייקת בה התפוצצה פצצת האטום הראשונה מרגש ומזעזע מחד, אך מעודד וממלא אותך אופטימיות מאידך.

החברה מוצאת עצמה בנקודת האפס המוחלט, תשתיותיה מחוסלות,  המיתוסים מנופצים ואין גם אל מי ניתן לפנות בזעקת הצילו. חברה זו, לאחר הלם קצר, מחליטה לקחת גורלה בידיה. ללא אם ואילו, בלי רחמים עצמיים, תוך הפקת לקחים מעשיים ומידיים פונים היפנים לשיקום ולשינוי. שיקום הבתים, הערים ומערכות הכלכלה. ושינוי תפיסת העולם המיליטריסטית לתפיסת עולם אנושית.

המבקר ביפן, ניתקל בניקיון, אסטטיקה, סדר ויעילות בכל כיוון אליו מפנה מבטו. המבט המרפרף מהעבר המדכא, אל ההווה המדהים – האופטימיות, והידיעה כי ניתן גם אחרת, היא התחושה בה מתמלא התייר ב"ארץ השמש (האופטימיות) העולה".

מאת אברהם תשח – מדריך ברימון טיולים